טעימת שיר
לְמִי שֶׁאָמַר לִי שֶׁחָרַב הָעוֹלָם
אֲנִי עָשָׁן בַּגֶּשֶׁם.
אֲנִי הוֹלֶכֶת אֵלֶיךָ לְאַט וּבְלִי כֹּחַ.
בָּאֹפֶק אֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת הָהָר וְעָלָיו הַבַּיִת.
אֲנִי רוֹצָה לֹא לִרְאוֹת.
הָאֶצְבָּעוֹת שֶׁלִּי הֵן מְנִיפָה שֶׁנִּפְתַּחַת עַל צַוָּאר
שֶׁל בַּקְבּוּק.
מֵהָאֹפֶק אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ יְרִיּוֹת.
אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ צִפֳּרִים שֶׁקּוֹרְאוֹת
לְמָזוֹן אוֹ לָרוּחַ.
אֲנִי עָשָׁן בַּגֶּשֶׁם
נִמְלֶטֶת מִמֶּנִּי אֲנָחָה עֲמֻקָּה
בְּתוֹר אֹפֶק אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת שִׁכְחָה
אוֹ טִפּוֹת שֶׁל גֶּשֶׁם.
שֶׁאִישׁ לֹא יְבַקֵּשׁ אוֹתִי עַכְשָׁו בִּמְנוּחָה
אֲנִי נָעָה כְּמוֹ רַפְסוֹדָה אֶל עֵבֶר הַבְּרָכָה
הַמְשֹׁעֶרֶת, הָעֲמוּמָה, הַמִּסְתַּלְסֶלֶת
כְּמוֹ זַעַם שֶׁל עֲיֵפוּת גְּמוּרָה.
זָכַרְתִּי שֶׁהִבְטַחְתָּ לִי לִכְתֹּב
מִלִּים אוֹהֲבוֹת וּמְלַטְּפוֹת
וְשֶׁהִבְטַחְתָּ לִי רַק אֲוִיר וְאוֹר זַךְ.
זֶה מַה שֶּׁאֲנִי זוֹכֶרֶת.
אַתָּה מַזְמִין אוֹתִי לִטְעֹם מֵהַכּוֹס הַקְּדוֹשָׁה.
אֲנִי בַּבַּיִת וְרוֹצָה לִהְיוֹת בָּאֹפֶק
לֹא בֶּהָרִים רַק בַּמִּדְבָּר
עִם שֵׁמוֹת שֶׁחוֹזְרִים מִסְּבִיבִי וּמִלְּפָנַי וּמֵעָלַי
תמר שמעון