עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת
ע"פ ליקוטי מוהר"ן, תורה ו'
אַחֲרֵי כָּל הַמִּרְדָּפִים
אַחֲרֵי כָּל הַבְּרִיחוֹת
בָּאתִי לִקְנוֹת אֲפַרְסְמוֹן
בְּדוּכָנוֹ שֶׁל עוֹלָם.
עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת
מְנַסָּה
לִרְאוֹת אֶת כָּל
הַזּוֹהֵר.
רָצִיתִי לִזְרֹק אֶת כָּל הַשַּׁקִּים
הַמְּלֵאִים בְּקֶרַח
אֶל תּוֹךְ שִׁבְעַת הַנְּהָרוֹת
אֶחָד אֶחָד.
לֹא יָדַעְתִּי מַה יִּתְּנוּ,
אִם בִּכְלָל,
אוּלַי שַׂקִּים חֲדָשִׁים, רֵיקִים,
אוֹ נַעֲלַיִם חֲדָשׁוֹת.
אוּלַי זֵר בִּלְתִּי נִרְאֶה
בִּמְקוֹם הַפְּלַסְטִיק שֶׁהָיָה.
אַחֲרֵי שֶׁטִּפַּסְתִּי כְּבָר עַל הֶהָרִים
וְיָרַדְתִּי מִכָּל הַגְּבָהוֹת
וּכְבָר חָשַׁבְתִּי: שׁוּב לֹא יִהְיֶה
הַכֹּחַ לַדֶּרֶךְ הַזֹּאת.
וְרָצִיתִי הַרְבֵּה: לוֹמַר שֶׁגֵּרְדוּ אוֹתִי מִן הַמִּדְבָּר,
לַחֲלֹם עַל אַוָּזִים,
לוֹמַר שֶׁשָּׁתַקְתִּי.
אֲבָל עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת
רַק דָּבָר אֶחָד
הָיָה נָכוֹן:
אֲנָא זָמִין לְמֶהֱוֵי.
הָיִיתִי עֲיֵפָה.
רַק דָּבָר אֶחָד
הָיָה עָתִיד
לִהְיוֹת נָכוֹן:
אֶהְיֶה.
כָּאֲבוּ הָרַגְלַיִם.
הֵבִיאוּ לִי כִּסֵּא
וְאָמְרוּ:
הַמְתִּינִי.
