ישראלית לשירה עת כתב

בחזרה לעמוד הקודם

חיים גורי
עֵיבָל
(מִתוך מחזור שירים)

*

שׁוּב קְרֵבִים הַנְּבִיאִים הָהֵם,
צְרוּדֵי הָעֹנֶשׁ הַצָּפוּי.
כַּנִּרְאֶה שֶׁשּׁוּב הַצֶּדֶק עִמָּהֶם.
וְשׁוּב אָנוּ מַמְתִּינִים לָהֶם
כְּמוֹ אֶל הַחַיָּב לָבוֹא.
גַּם הָעוֹרְבִים, מַכָּרֵינוּ הַטּוֹבִים מֵאָז,
יוֹדְעִים שֶׁיִּהְיֶה שָׂמֵחַ,
וּכְבָר נֶאֱסָפִים עַל הַגַּגּוֹת בְּדוּמִיָּה.

*

פָּנָה יוֹם וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ.
וְשׁוּב דִּמְדּוּמִים וְשׁוּב רוּחַ יָם רְעוּדָה.
כַּנִּרְאֶה שֶׁגַּם הַפַּעַם לֹא יְרַחֲמוּ עָלֵינוּ.
כַּנִּרְאֶה שֶׁשּׁוּב נֵצֵא לַדֶּרֶךְ.
עַד אוֹר הַבֹּקֶר נֵדַע.
חֲזֹר, טָעוּת שֶׁלִּי!
אִמְרוּ לַמְפַתְּחִים שֶׁיַּחְגְּרוּ.
אִמְרוּ לָהֶם שֶׁנָּנוּחַ בַּפַּעַם הַבָּאָה.

*

כִּי הַהוּא לִוָּה אוֹתָנוּ בְּדַרְכֵּנוּ.
נַעַר הָיִיתִי וְגַם זָקַנְתִּי וְעוֹדוֹ הוֹלֵךְ אַחֲרֵינוּ.
וְהוּא אִתָּנוּ כְּנָדוּר בְּשָׁכְבֵנוּ וּבְקוּמֵנוּ.
כִּי יְרַשְׁנוּהוּ כְּאוֹצָר בָּלוּם
עַד שֶׁנּוֹרִישׁוֹ בְּבוֹא חֲלִיפָתֵנוּ.
כִּי הוּא סִימַן הֶכֵּר וְהוּא הוּא הַנּוֹתֵן עוֹד
אֶת הַסִּפּוּר הַזֶּה בִּהְיוֹתֵנוּ.
כִּי הוּא זוֹכֵר וְסַבְלָנִי מְאֹד
וּמַמְתִּין לָנוּ, חַיָּה רָעָה, עַל סַף בֵּיתֵנוּ.

*

אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹל קָרֵב וּבָא גַּם מֵהֶם, גַּם מִשָּׁם.
וְקוֹל יִגְבַּהּ מִקּוֹל וְקוֹל אֶל קוֹל קוֹרֵא.
וְיוֹדֵעַ שֶׁעַל אַף הַהֶבְדֵּל
הֵם דּוֹמִים זֶה לָזֶה לְהַפְלִיא,
שֶׁקּוֹלִי בְּקוֹלָם וְקוֹלָם בְּקוֹלִי הָעוֹלֶה.
וְיוֹדֵעַ שֶׁאֵלֶּה וְאֵלֶּה כִּתְאוֹמִים,
כְּמוֹ הַזֶּרַע וְהָעַיִן, כְּמוֹ הַשִּׁעוּל וְהַסַּרְטָן,
כְּמוֹ הַלֵּב הַחוֹלֶה.
יִשְׁמָעֵאל, יִשְׁמָעֵאל, מַה מִּלֵּיל.

*

רְשֹׁם אֶת הַדְּבָרִים הָרְאוּיִים לְהִזָּכֵר.
רְשֹׁם אֶת הַדְּבָרִים הַיְרֵאִים לְהִזָּכֵר.
רְשֹׁם אֶת הַשָּׁעָה וְהַמָּקוֹם וְאֶת פְּרָטֵי הַמִּקְרִים.
רְשֹׁם מָתַי וְהֵיכָן הֵחֵלָּה הַטָּעוּת.
זְכֹר אֶת הַמִּלָּה הַמְשַׁנָּה אֶת הַתְּמוּנָה,
אֶת זוֹ שֶׁתִּשָּׁאֵר.

*

מַשֶּׁהוּ חוֹלֶה מְאֹד עוֹלֶה בִּי לְמַרְאֶה,
מַזְכֶּרֶת עֲווֹנִי בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר.
עוֹלֶה הַשֶּׁקֶט הַשַּׁיָּךְ רַק לָהּ
וְחוּצוֹתֶיהָ וְחַלּוֹנוֹת מַזְכֶּרֶת עֲווֹנִי,
בְּרֵיחַ הֶעָשָׁן הַנֶּאֱמָן לְקִירוֹתֶיהָ
וּבַחֲמוֹר הַמְשׁוֹטֵט בֵּין הָעִיִּים.

*

מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל, לְתִפְאֶרֶת הַסִּיּוּם, בְּלֵב הַמּוֹרָאִים,
אֲנִי מוֹסִיף, עַל אַחְרָיוּתִי, - הִנֵּה יָמִים בָּאִים.
נִפְלָא לוֹמַר הִנֵּה יָמִים בָּאִים, הִנֵּה יָמִים בָּאִים,
לְאַחַר כָּל הַקִּנִּים הַהֶגֶה וְהַהִי.
כִּי מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל אֲנִי מַמְשִׁיךְ כְּאַחַד הַבַּדָּאִים -

הִנֵּה יָמִים בָּאִים! הִנֵּה יָמִים בָּאִים!