בחזרה לעמוד הקודם

דנה אמיר בֵּן. בְּנִי אַתָּה אָסוּף בְּתוֹכִי כְּקֵפֶל בַּד, מַמְתִּין לִשְׁעָתְךָ כְּמוֹ הָרַעַם הָאָצוּר בַּשָּׁמַיִם טֶרֶם הֱיוֹתוֹ קוֹל. שִׁמְךָ אֵינוֹ שִׁמְךָ עַכְשָׁו. שְׁמִי אֵינוֹ שְׁמִי. מֶרְחַק פְּסִיעָה אַחַת מִמְּךָ אֵינִי אֶלָּא צִלּוֹ שֶׁל הָהָר הַזֶּה הַקּוֹבֵר אוֹתִי תַּחְתֶּיךָ. גַּם אִם תַּעֲמִיד פָּנִים שֶׁאַתָּה מְצַיֵּר בְּאֶצְבְּעוֹתֶיךָ הַדַּקּוֹת אֶת הַחֲשֵׁכָה אֲנִי, שֶׁהָרִיתִי אֶת נִימֵי הַדָּם הַדַּקִּים שֶׁל עוֹרְךָ, שֶׁגִּלַּפְתִּי אוֹתְךָ מִתּוֹךְ הַחִדָּלוֹן, שֶׁאָסַפְתִּי אֵלַי אֶת תְּשׁוּקָתְךָ לֹא לְהִוָּלֵד, שֶׁאָסַרְתִּי אוֹתְךָ לַאֲדָמָה בְּעוֹד אוֹרָם שֶׁל אַלְפֵי כּוֹכָבִים בּוֹקֵעַ אֶת הַסְּלָעִים שֶׁתַּחַת רַגְלַי. מָהִיר מִזִּכָּרוֹן, אִטִּי מִמַּיִם. מִבַּעַד לְדֹק הַסְּתָו הַזֶּה אַתָּה שָׁב וְנוֹלָד מִתּוֹכִי כְּמוֹ הַמִּלִּים, חוֹצֶה אֶת נַפְשִׁי בְּמָעוֹף תּוֹעֶה, אַוְרִירִי כְּרוּחַ.

ֹ