טעימת שיר

הֶסְתֵּר פָּנִים

הַשַּׁבָּת עָזְבָה אוֹתִי

עָזְבָה כְּמוֹ שֶׁצִּפּוֹר

מֵתָה בְּאֶמְצַע נְדוּדֶיהָ בְּאֶמְצַע שָׁמֶיהָ,

כְּמוֹ רָחֵל עַל דֶּרֶךְ אֶפְרָתָה הַשַּׁבָּת

וְאַחַר הָיוּ יָמִים אֲרֻכִּים כְּמוֹ לֹא שָׁקְעָה כְּלָל הַשֶּׁמֶשׁ

וְכִסִּיתִי עַל עֵינַי

וְהִתְגַּעְגַּעְתִּי עַל הַגַּעְגּוּעַ.

אַחַר כָּךְ שַׁבְתִּי לַעֲבוֹדָתִי,

כְּמֵחֻפְשַׁת מַחֲלָה

וְשָׁכַחְתִּי אֶת כֹּל שֶׁלִּמְּדָה אוֹתִי בְּעֵרַת הַצַּלֶּקֶת

וְשָׁכַחְתִּי שֶׁיֵּשׁ דִּמְדּוּמִים וּבֵין-שְׁמָשׁוֹת

שֶׁהַנֵּר יָכוֹל לְהַרְקִיד אֶת הָעוֹלָם

בִּצְלָלִיּוֹת וְשַׁלְהָבוֹת

כְּצוֹעֲנִי הַמַּרְקִיד דֹּב בְּחֶבֶל.

פַּעַם הִתְחַקֵּיתִי אַחַר צִפּוֹר

וּבַמָּקוֹם בּוֹ נִתְּקָה מִן הַקַּרְקַע

הֵקַמְתִּי מִקְדָּשׁ

פַּעַם הֵקַמְתִּי מִקְדָּשִׁים בְּכָל מְקוֹמוֹת פְּרִידָה.

אַחַר כָּךְ הֵקַמְתִּי מִקְדָּשִׁים בְּכָל מְקוֹמוֹת חִבּוּר.

הַיּוֹם אֵלֶּה שְׁתֵּי דָּתוֹת יְרִיבוֹת.

וְהַשַּׁבָּת?

הִיא לֹא שָׁבָה לְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם בְּנַפְשִׁי.

בַּת-לִוְיָתָהּ, הַמְּנוּחָה,

הָיְתָה בָּאָה וְיוֹצֵאת לִפְרָקִים אֶת בֵּיתִי

וְתָמִיד מָצְאָה אוֹתוֹ כָּךְ: עָיֵף,

וּמֻזְנָח, וְאָדִישׁ לִצְעָדֶיהָ.

לֹא קַמְתִּי אִתָּהּ בְּלֶכְתָּהּ אֶל הַדֶּלֶת,

אַף לֹא הֵסַבְתִּי פָּנַי.

אֲנִי, שֶׁבְּצֵאתִי אֶל הַשָּׂדֶה בִּימֵי שְׁלִישִׁי

בָּכִיתִי – צֵאתֵךְ לְשָׁלוֹם

צָחַקְתִּי – בּוֹאִי כַלָּה

וְרָאִיתִי שְׁנֵי עֲצֵי שֵׁיזָף פּוֹרְחִים

סְבוּכִים זֶה בָּזֶה

כְּמַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ.

פַּעַם אֲלַמֵּד אוֹתְךָ אֵיךְ מְלַוִּים מַלְכָּה

רָאִיתִי מְלַוִּים שָׁרִים וְנוֹגְנִים עַל קֶבֶר אֲהוּבָתָם

וְהָרְגָבִים נָפְלוּ רַכִּים כְּמֵי-וְרָדִים

כְּשֶׁעָלְתָה בַּמֶּרְכָּבָה.

אֹמַר לְךָ דָּבָר, הִיא עוֹד תָּשׁוּב.

פַּעַם שָׁמַעְתִּי בְּעֶזְרַת נָשִׁים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת, בְּעֶרֶב שַׁבָּת

נַעֲרָה לוֹחֶשֶׁת נִרְגֶּשֶׁת לַחֲבֶרְתָּהּ:

"כְּבָר חָמֵשׁ שָׁנִים הוּא רוֹצֶה בִּי,

כָּל חֲצִי שָׁנָה אֲנִי אוֹמֶרֶת לוֹ לֹא".

הִיא עוֹד תָּשׁוּב.

סיון הר שפי