טעימת שיר

שִׁירֵי פֶבְּרוּאָר
(מתוך מחזור שירים)
 
1
אֵיךְ לִכְתֹּב אֶת פֶבְּרוּאָר?
הַבַּיִת הִתְרַחֵב וְהָיָה פִּתְאֹם
גָּדוֹל מִדַּי
הִתְהַלַּכְנוּ בֵּין הַקּוֹמוֹת
מְחַפְּשִׂים אֶת שֶׁאָבַד
 
בְּפִנַּת הָעֲבוֹדָה
בֵּין חֲדַר הַשֵּׁנָה לַשֵּׁרוּתִים
נִלְכַּדְנוּ בַּזְּרִיחָה
שֶׁאָרְבָה לָנוּ בַּחַלּוֹן 
 
 
2. בַּחֲשֵׁכָה
צִפּוֹר בִּמְעוֹפָהּ
בּוֹזֶקֶת אַבְקַת נְדִידָה עַל
כַּנְפֵי הַקֶּבַע שֶׁלִּי
 
אֲנִי מִתְנַעֶרֶת 
צָבַרְתִּי שֻׁמָּן טוֹב לִגְמִיעַת מֶרְחַקִּים
הַמַּסָּע פָּרוּשׂ, הָאֲוִיר בָּהִיר
וְחוּשַׁי חַדִּים בָּאֲפֵלָה
 
עַכְשָׁו הַזְּמַן.
קָטַפְתִּי כְּבָר אֶת הַיָּרֵחַ
כִּיסַי מְלֵאִים אֶפְשָׁרֻיּוֹת
וַאֲנִי בּוֹחֶרֶת בְּשֶׁלִּי
 
מְבַטֶּלֶת בְּאַחַת
אֶת כֹּחַ הַפְּחִידָה
 
 
3
אָבִיב כְּבָר כָּאן.
אֲנִי נִכְנֶסֶת לְמֶרְחָב
בּוֹ לֹא הָיִיתִי מִזְּמַן.
הָיָה שֶׁלָּנוּ
וְהָיוּ הַיְלָדִים
וְהָיָה שֶׁלָּנוּ עִם הַיְלָדִים
 
עַכְשָׁו יֵשׁ יָמִים בָּהֶם אֲנִי פּוֹתַחַת דֶּלֶת
וְרַק הַבַּיִת מְחַיֵּךְ לִקְרָאתִי
בַּחַלּוֹנוֹת זוֹרְחִים הָאַלּוֹנִים
וְרוּחַ עַלִּיזָה מְבַדֶּרֶת אֶת הַוִּילוֹנוֹת
וּמְצַחְקֶקֶת לִי לְבַד נִפְלָא
 
לִפְעָמִים בָּעֶרֶב בָּאָה אֲהוּבָתִי
וַאֲנַחְנוּ רוֹקְמוֹת מַעְגָּל 
קוֹפְצוֹת כְּמוֹ יְלָדוֹת
יָם–יַבָּשָׁה
אֶל חַיִּים חֲדָשִׁים

רות שמרוו, מתוך גליון נשים

גליון ז

גליון ז

אלול תש"ס. ספטמבר 2000

עורכים: אליעז כהן, שמואל קליין, נעמה שקד

gil6

גליון שביעי ל"משיב הרוח".

יש בו מעין שבת, זמן לעצור, להתבונן מאין ולאן.

בשנות קיומו משקף כתב העת גל של יצירה, קולות מגוונים של

כתיבה הבאה מתוך רוח יהודית של ישראלים צעירים שיש בידם

דבר מה לומר. "משיב הרוח" הוא חלק מזרם התודעה האמוני,

המתגבש ומתפזר גם יחד. אבל החיפוש והשירה שעימו -

רושמים אט אט דרך חדשה.

העבודה על הגליון הנוכחי ארכה זמן רב.

בבואנו אל השירים מצאנו, כי מעבר למסורת העדינות הלירית

שליוותה אותנו, ברבים מהם מילים המהפכות בך דבר. פעמים ששפת השיר אף משתלחת.

בשירים שאספנו ראינו הד למציאות המורכבת הסובבת אותנו.

ביקשנו להביא חוברת שכל שיר בה ימצא מקום בנפש,

שלא יפסח על חוט הלב של הקורא.