טעימת שיר

שִׁירֵי פֶבְּרוּאָר
(מתוך מחזור שירים)
 
1
אֵיךְ לִכְתֹּב אֶת פֶבְּרוּאָר?
הַבַּיִת הִתְרַחֵב וְהָיָה פִּתְאֹם
גָּדוֹל מִדַּי
הִתְהַלַּכְנוּ בֵּין הַקּוֹמוֹת
מְחַפְּשִׂים אֶת שֶׁאָבַד
 
בְּפִנַּת הָעֲבוֹדָה
בֵּין חֲדַר הַשֵּׁנָה לַשֵּׁרוּתִים
נִלְכַּדְנוּ בַּזְּרִיחָה
שֶׁאָרְבָה לָנוּ בַּחַלּוֹן 
 
 
2. בַּחֲשֵׁכָה
צִפּוֹר בִּמְעוֹפָהּ
בּוֹזֶקֶת אַבְקַת נְדִידָה עַל
כַּנְפֵי הַקֶּבַע שֶׁלִּי
 
אֲנִי מִתְנַעֶרֶת 
צָבַרְתִּי שֻׁמָּן טוֹב לִגְמִיעַת מֶרְחַקִּים
הַמַּסָּע פָּרוּשׂ, הָאֲוִיר בָּהִיר
וְחוּשַׁי חַדִּים בָּאֲפֵלָה
 
עַכְשָׁו הַזְּמַן.
קָטַפְתִּי כְּבָר אֶת הַיָּרֵחַ
כִּיסַי מְלֵאִים אֶפְשָׁרֻיּוֹת
וַאֲנִי בּוֹחֶרֶת בְּשֶׁלִּי
 
מְבַטֶּלֶת בְּאַחַת
אֶת כֹּחַ הַפְּחִידָה
 
 
3
אָבִיב כְּבָר כָּאן.
אֲנִי נִכְנֶסֶת לְמֶרְחָב
בּוֹ לֹא הָיִיתִי מִזְּמַן.
הָיָה שֶׁלָּנוּ
וְהָיוּ הַיְלָדִים
וְהָיָה שֶׁלָּנוּ עִם הַיְלָדִים
 
עַכְשָׁו יֵשׁ יָמִים בָּהֶם אֲנִי פּוֹתַחַת דֶּלֶת
וְרַק הַבַּיִת מְחַיֵּךְ לִקְרָאתִי
בַּחַלּוֹנוֹת זוֹרְחִים הָאַלּוֹנִים
וְרוּחַ עַלִּיזָה מְבַדֶּרֶת אֶת הַוִּילוֹנוֹת
וּמְצַחְקֶקֶת לִי לְבַד נִפְלָא
 
לִפְעָמִים בָּעֶרֶב בָּאָה אֲהוּבָתִי
וַאֲנַחְנוּ רוֹקְמוֹת מַעְגָּל 
קוֹפְצוֹת כְּמוֹ יְלָדוֹת
יָם–יַבָּשָׁה
אֶל חַיִּים חֲדָשִׁים

רות שמרוו, מתוך גליון נשים

גליון יא

גליון יא

סתיו תשס"ג 2002

עורכים: יורם ניסינוביץ, שור ענתבי, שמואל קליין

gil11

 

להחזיק בשיר למרות ובגלל ימי ההסתר שבין החיים למוות. לאחוז בשיר- ולהקשיב לו.

לאחוז בכנף השירה ולא להרפות עד יבוא קולה. לשורר, לא להאטם ואף לא לשקוט.

"ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלבים אחרים.

ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם, למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל"

(דברים ל"א, יח-יט)

 

הגיליון נפתח בהרהורים על שירה מאת יהודה עמיחי ז"ל, היפים לכל עט וממשיך בקשת של שירי הגות ושירי זכרונות. שירים הכותבים את הזמן הזה. שירים של אהבה ואמונה, תהייה וזעם.

חותם את הגיליון שירו של יוסף עוזר, "חתונה בכפר עציון", המספר את שמחת הכלולות של הדור החדש שגדל כאן ופורס אמירה אופטימית.

משיב הרוח