אַל תִּשְׁאַב דְּלִי

הַמַּיִם שֶׁנּוֹבְעִים מֵהַסֶּדֶק שֶׁלְּךָ בַּלֵּב אֵלַי

טְעִימִים פִּי כַּמָּה. וְגַם הָאֶצְבָּעוֹת.

רוֹשְׁמוֹת אַהֲבָה עַל הַגַּב שֶׁלִּי

וַאֲנִי מְנַחֶשֶׁת נָכוֹן.

אֲנִי קוֹרֵאת בְּכַף הַיָּד

הַנִּפְתַּחַת.

אֲבָל הַמִּלָּה

אַהֲבָה

שָׁלְחָה אוֹתְךָ אֶל פִּי הַבְּאֵר הַשְּׁחוֹרָה

אֶל הַמַּיִם הָאֵלֶּה בְּנֵי-בְּלִי-שֵׁם

לִשְׁאֹב מֵהֶם צוּרָה

שֶׁלֹּא אֶשָּׁאֵר צְמֵאָה.

וְצוּרָתָם דְּלִי וְצוּרָתָם דַּלָּה וְצַר לְךָ.

אֲנִי בִּכְלָל שׁוֹתָה מֵהַנַּחַל שֶׁיּוֹצֵא לְךָ מֵהַקֶּמֶט שֶׁל הַחִיּוּךְ.

תמר אבינר, מתוך גליון לא'.

אֶפְשָׁר. לִפְעָמִים

לנֹעה

אֶפְשָׁר שֶׁהַדֶּרֶךְ שֶׁלִּי אֵלַיִךְ

שָׁחֲקָה אֶת רַגְלַי.

לִפְעָמִים נִדְמֶה לִי שֶׁקּוֹמָתִי

נְמוּכָה כְּקוֹמַת נַעַר,

אוֹ כְּבַיִת צְמוּד קַרְקָע הַרְחֵק מִמֶּרְכָּזָהּ שֶׁל עִיר.

אֶפְשָׁר שֶׁאֲבַק הַיּוֹמְיוֹם מְדַפֵּן אֶת רֵאוֹתַי.

לִפְעָמִים נִדְמֶה לִי שֶׁנְּשִׁימָתִי

קְצָרָה בָּךְ,

שֶׁרָהִיטַי הָעֲיֵפִים לֹא זָכוּ מֵעוֹלָם לְמַגָּעֵךְ.

אֲבָל אֶפְשָׁר שֶׁדֶּרֶךְ גֶּבֶר בְּעַלְמָה

וְדֶרֶךְ עַלְמָה בְּגֶבֶר

הִיא קְצָרָה וַאֲרֻכָּה.

לְכִי בָּהּ אִתִּי וְתִגְמְלִי אוֹתִי מִמִּדְרָשִׁים שֶׁכָּאֵלּוּ,

וּמִפְלִרְטוּטֵי הַחֻרְבָּן הַמְמַכְּרִים הָאֵלּוּ

לָעֲיֵפָה.

יוחאי שורק, מתוך גליון כה' דרך העיר

לשיר השבוע הקודם